“חינוך אמיתי מתחיל ברגע שבו מישהו מרגיש שרואים אותו באמת.” כך מגדיר ד״ר בני פישר את שליחותו החינוכית. כסמנכ״ל החינוך של רשת דעת פיתח בני מודל פדגוגי ייחודי המחבר בין חינוך לטיפול.
"בני נוער אינם זקוקים רק למסגרת",
הוא מסביר,
“אלא למבוגרים משמעותיים המלווים אותם לאורך זמן, מציבים גבולות אך גם יודעים לחבק.”
לדבריו, גם נער שגדל בבית יציב עלול להימצא בסיכון בהיעדר דמות בוגרת המלווה אותו מחוץ למסגרת.
בעיני בני, החינוך אינו מנותק מן האדם השלם כמו גם מן ההקשר החברתי שבו הוא מתקיים.
מהילדות אל השליחות
היכולת לפגוש מורכבות חברתית אינה רעיון תיאורטי עבור בני, אלא חוויה מעצבת מילדות. הוא גדל בירושלים במשפחה ציונית־דתית שבחרה להתגורר בלב שכונות חרדיות. “כבר מגיל צעיר הבנתי שאם אתה חי בסביבה מגוונת, אתה מפתח שריר של הכלה,” הוא מספר.
הבית שבו גדל חיבר באופן טבעי בין אחריות, רגישות ומחויבות לאחר. אביו, משה פישר ז״ל, עלה מסלובקיה והיה מהמחזור הראשון של ישיבת בני עקיבא בכפר הרא״ה, הקדיש חייו לעשייה חינוכית; אימו, מרים, ניצולת שואה שעלתה מרומניה במסגרת עליית הנוער, עבדה כאחות. את דרכו החל בני בהדרכה בתנועת בני עקיבא בקריית־מלאכי, ובהמשך בלימודיו בישיבה התיכונית אור עציון אצל הרב חיים דרוקמן ובישיבת הר עציון אצל הרבנים הרב עמיטל והרב ליכטינשטייו זכרם לברכה, שם נוכח שלעשייה חינוכית יש כוח ממשי לשנות מציאות.
כמי שחווה זאת על בשרו, בני רואה בעשייה החברתית תהליך דו־כיווני: מקור של כוח ומשמעות לא רק לבני הנוער הזקוקים למענה, אלא גם לאלה הבוחרים לפעול למען אחרים. “כשילד גדל לתוך מציאות של עשייה עם ולמען אחרים המשמעות אינה רק תרומה חברתית, אלא חוויה עמוקה המעצבת זהות,” הוא אומר, “לכן על הציונות הדתית להוביל בחזית החברתית לא פחות מאשר בשדה בקרב.”
גוף, נפש, משפחה וקהילה
ד״ר פישר נמנה היום על אנשי החינוך הבולטים בישראל. דרכו המקצועית עוצבה מתוך הובלת מסגרות מורכבות המעניקות מעטפת רחבה ויציבה של גוף, נפש, משפחה וקהילה - תפיסה שהפכה לאבן יסוד בעשייתו החינוכית.
עבודתו הראשונה של בני יחד עם רעייתו אסתר הייתה ב“בית הילד” בירושלים שם שימשו כזוג מדריכים במשפחתון לילדים ומתבגרים, ובהמשך התמחה בעבודה במסגרות טיפוליות ופנימייתיות. בשנת 1995 חל מפנה משמעותי בדרכו המקצועית, כאשר נקרא להקים קהילת נוער בכפר הטיפולי מלכישוע, המתמחה בטיפול בהתמכרויות.
העבודה עם בני נוער הובילה אותו לפתח מודל חינוכי־טיפולי חדשני, המבוסס על זיהוי חוזקות, בניית תחושת שייכות וקהילה תומכת. “במלכישוע הבנתי שכל אדם יכול להשתנות, אם מאמינים בו ומייצרים עבורו את התנאים לכך,” הוא אומר. רבים מבוגרי הכפר השתלבו בצה״ל, הקימו משפחות והמשיכו ללימודים אקדמיים.
"עשייה עם ולמען אחרים אינה רק תרומה חברתית, אלא חוויה עמוקה המעצבת זהות.”
ד"ר בני פישר
סיפורי ההצלחה היוו עדות לכוחו של חינוך הרואה את האדם במלואו, וד"ר פישר הפך לדמות מובילה בתחום. הוא מילא תפקידי מפתח במשרד הרווחה ובמשרד החינוך, במסגרתם ניהל את הפנימיות לנוער בסיכון בצפון, ושימש כראש המִנהל לחינוך התיישבותי ופנימייתי – הגוף האמון גם כיום על מסגרות רשת דעת. “העבודה במערכת לימדה אותי לחשוב במונחים רחבים,” הוא אומר, “אבל תמיד חזרתי לשאלה מה המשמעות עבור הנער או הנערה שבקצה.”
בהמשך חזר לשטח כמנהל כפר הנוער ימין אורד, שם הוביל עשייה חינוכית עם בני נוער מהקהילה האתיופית, והוביל תפיסה הרואה בחיבור לשורשים ולסיפור האישי מקור לכוח ולשייכות.
לאחר עשורים של עשייה, בשנת 2019 הצטרף ד"ר פישר לרשת דעת כסמנכ"ל החינוך, תפקיד בו הוא רואה שליחות.
“היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה”
ביטוי תלמודי זה משמש עבור בני עיקרון מנחה. בעיניו, דווקא העיסוק בנוער המצוי בשוליים – נוער דתל״שי, מתבגרים במשברי זהות והגירה ובני נוער המתמודדים עם התנהגויות סיכוניות, אשר במקרים רבים מודרים מן המערכת – הוא לב ליבה של השליחות החינוכית. “אחת הביקורות הרווחות על החינוך הדתי היא הנטייה לאליטיזם,” הוא אומר. “בדעת אנחנו בוחרים להאיר את 'החצר האחורית', ולחזק את מי שנותר מחוץ למערכת.”
לצד פעילות משמעותית בפריפריה החברתית של ישראל, דעת פעילה בפריפריה הגיאוגרפית ומקימה תיכונים מצטיינים במקומות שבהם הציונות הדתית פחות נוכחת. “בפריפריה קיימת תקרת זכוכית מובנית,” מסביר בני, “ולכן חשוב לייצר שם הזדמנות חינוכית אמיתית.”
קהילות החינוך של דעת מאופיינות בהסתכלות חינוכית רחבה, המשלבת התנסות בתחומים כגון חקלאות, בישול או נגרות, ומפתחת מיומנויות חיים כמו אחריות, התמדה, עמידה בזמנים ותחושת מסוגלות. כל זאת בליווי צוותים המוכשרים לראות את החינוך כמסע מתמשך של צמיחה.
צריך כפר כדי לגדל ילד
את החינוך רואה בני כמעשה קהילתי, הנשען על צוותים מקצועיים המונעים משליחות. “מתבגר שמגיע ממציאות כאוטית זקוק למסגרת יציבה, עקבית ומקצועית, המשלבת גבולות, קשר ואמון,” הוא אומר. כל אנשי הצוות שותפים למטרה – מהשומר בשער ועד אחרון המורים והמטפלים.
מתוך תפיסה זו משקיעה רשת דעת בהכשרה מתמשכת של צוותי החינוך והטיפול, בפיתוח כלים רגשיים וטיפוליים התומכים בעשייה בשטח, ובהובלת שיח אמיץ סביב סוגיות שלעיתים אינן זוכות למענה מספק בציונות הדתית – ובהן זהות, אמונה, מיניות בריאה, שייכות ובריאות הנפש. בני שואף להפוך את רשת דעת למודל מוביל של חינוך דתי־חברתי, שאינו חושש לעסוק במורכבויות החיים.
יזמוּת חינוכית-טיפולית
בשיתוף עם יוני בן סימון, מנהל תחום בריאות הנפש והחינוך המיוחד ברשת דעת, פועל ד״ר פישר להובלת תחום הטיפול בנוער בציונות הדתית. במסגרת זו פתחה הרשת בשיתוף עמותת "אנוש" בית מאזן בכפר חסידים ופועלת להקמת פנימייה פוסט אישפוזית שתיתן מענה למתבגרים המתמודדים עם רגרסיה, פוסט טראומה ומצוקה נפשית. לדבריו, הביקוש למסגרות מסוג זה גדל משמעותית מאז המלחמה, בעוד שהמענה הקיים מצומצם ובוודאי שאינו מותאם דיו לציבור הדתי.
בני נוער החווים משברים נפשיים בעקבות אירועי חיים כמו אובדן או גירושים זקוקים לעיתים למענה מעמיק יותר מאשפוז וטיפול תרופתי. בתי הספר מתקשים להתמודד עם מצבים אלה, ובבית יש קושי להורים בלתקשר עם הנער או הנערה הנתונים במצוקה כתוצאה מכך יש מתבגרים שנפלטים מהמערכת דווקא בשלב שבו הם זקוקים לה יותר מכל. מתוך הבנה זו מדגיש בני את הצורך במסגרות ביניים, המותאמות לשפה, לזהות ולעולם הערכים של הנוער הדתי. “נוער דתי זקוק למענה שמתאים לעולם שהוא מכיר,” אומר פישר, “חשוב שהמדינה תכיר בצורך ותיתן לו מענה ראוי.”
“מענה למשברים בגיל ההתבגרות הוא השקעה בחוסנה החברתי של מדינת ישראל.”
ד"ר בני פישר
ד״ר פישר פועל מול משרדי החינוך והרווחה, וכן מול רשויות ומועצות מקומיות, לקידום מיזמים שבין חינוך לטיפול, בהם מסגרות פוסט־אשפוזיות לנוער דתי, בתי ספר ייעודיים לחינוך מיוחד, מרכזי חינוך טכנולוגי( מח"ט)ומרכזי יום לליווי ממושך לאחר אשפוז. “ברשויות המקומיות המודעות לצורך לעיתים חסרה והעלויות גבוהות,” הוא מסביר, “אך אנו מלמדים שמענה למשברים בגיל ההתבגרות הוא למעשה השקעה בחוסנה החברתי של מדינת ישראל.”
הידע והניסיון הנצברים במסגרות הטיפוליות של דעת מוטמעים בכלל קהילות החינוך ברשת – מן התיכונים המצטיינים ועד כפרי הנוער והפנימיות – מתוך ההבנה שטיפול מהווה שכבת עומק חיונית לכל עשייה חינוכית.
חינוך כדרך חיים
ד״ר בני פישר מתגורר בקיבוץ מירב, נשוי לאסתר, אב לחמישה ילדים וסב לשבעה נכדים. “כשבני נוער גדלים בקהילה שמעניקה להם מרחב בטוח לצמיחה ולבחירה נכונה, החברה כולה יוצאת נשכרת,” הוא מסכם, “עשייה חברתית מאירה כלפי חוץ, אך לא פחות מכך גם פנימה – והיא מחזקת אותנו כחברה.”
